תלמוד ירושלמי שביעית
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשּׁ. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא חוֹרְשָׁא מַפִּיק דְּבָשׁ. וְאִילּוּ אָמַר וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ יְאוּת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר שָֽׁמְעָה יַתָהּ כֵּן וַיִּטְבּוֹל אוֹתָהּ בְּיַעֲרַת הַדְּבָשׁ.
שבועות
אלא מהכא (שמואל א יד, כד) ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל וגו' וכתיב (שמואל א יד, כז) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם ודלמא הכא נמי תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו